hardama.com

הרדמה לניתוחים נוירוכירורגים - ניתוח טרנס-ספנוידלי

ניתוח טרנס-ספנוידלי- Trans-sphenoidal surgery

התוויות לניתוח- גידולים באזור ה"אוכף התורכי" (Sella Turcica) או באזורים סמוכים. הגידולים השכיחים ביותר הינם מיקרו-אדנומות (גידולים קטנים מ-10 ממ') המפרישות את הורמון הפרולקטין, ומתבטאות בגלקטוריאה (הפרשת חלב מהשד) והפרעות ווסתיות, ומאקרו-אדנומות (גידולים גדולים מ-10 ממ') המתבטאים בד"כ באפקט לחץ על מבנים סמוכים (לחץ על מסלולי הראיה המתבטאים בהפרעות ראיה, כאבי ראש, והפרעה ברמת הורמונים המופרשים מבלוטת יותרת המוח).

חלק מהאדנומות מפרישות את אחד ההורמונים המיוצרים ע"י בלוטת יותרת המוח, שהשכיח בינהם הוא כאמור ההורמון פרולקטין. מאידך, לחץ האדנומה על בלוטת יותרת המוח עלול לדחוק את התאים הנורמלים מפרישי ההורמונים השונים, ועל כן ברוב המקרים נדרשת הערכה אנדוקרינולוגית להערכת חסרים בהורמונים השונים המופרשים ע"י בלוטת יותרת המוח. הורמונים אלה כוללים את הורמוני המין (FSH, LH) הורמון הגדילה – GH-growth hormone, ACTH האחראי להפרשת סטרואידים מבלוטת יותרת הכליה, ו-TSH האחראי להפרשת הורמון בלוטת התריס (Thyroid hormone).

הפרעות הורמונליות מתוקנות טרם הניתוח.

הניתוח- גישה לאזור "האוכף התורכי" דרך האף.

הרדמה- הרדמה כללית. כמו כן נעשית הרדמה מקומית של רירית האף ווהסננת הרירית בחומר מכווץ כלי דם על מנת למנוע דימום. אבטוח נתיב האויר נעשה באמצעות צנרור קנה (טובוס מכופף קדימה למניעת הפרעה לשדה הניתוח).
ניטור המטופל נגזר ממחלות הרקע שלו.
חלק מהמצבים ההורמונלים הנגרמים מהפרשת יתר או תת הפרשה של הורמון בלוטת יותרת המוח הם בעלי השלכות הרדמתיות. למשל, הפרשת יתר של הורמון הגדילה כרוכה בשינויים בנתיב האויר העלולים להקשות על צנרור הקנה ולעיתים כרוכים גם בהפרעות לבביות המקשות על ייצוב החולה בהרדמה.
מצבים אחרים בעלי השלכות הרדמתיות כוללים שינויים ברמת האלקטרוליטים בדם כתוצאה מהשינויים ההורמונלים. כאמור, מצבים אלה צריכים להיות מטופלים טרם הניתוח בטיפול תרופתי או בטיפול הורמונלי משלים.
המרדים ישלוט ברמת הפחמן הדו חמצני בדם (המשפיעה על "נפיחות המוח" ועל חשיפת הממצא המוחי) לפי הצורך.

מנח- supine(על הגב) הראש מוטה למעלה (anti-trendelenburg).

טיפול בכאב פוסטאופרטיבי- שימוש בחומרים משככי כאב תוך ורידיים נרקוטים קצרי טווח, טראמאל ואופטלגין (בד"כ משתדלים להשתמש בתרופות שאינן מדכאות משמעותית את מצב ההכרה על מנת לאפשר הערכה נוירולוגית תכופה של החולה לאחר הניתוח).

סיבוכים- דימום- בד"כ אין דמם משמעותי אך יש פוטנציאל לדימום רב עקב הקרבה לכלי דם מוחיים גדולים. זיהום. חסרים הורמונלים (כולל DI- Diabetes in sipidus- תת הפרשה של ההורמון ADH שגורמת להשתנה מרובה עם אובדני אלקטרוליטים). דלף נוזל שדרה. סיבוכים הרדמתיים- כולל לרינגוספזם מהוותרות דם והפרשות בסמוך למיתרי הקול בתום הניתוח (למניעת סיבוך זה מוחדרים פדי גזה לחלל הלוע טרם תחילת הניתוח- מטרתם לספוג את הדם הניגר מהשדה הניתוחי אל הלוע והגרון).
יש משמעות רבה להתעוררות חלקה של המטופל, ללא שיעול, למניעת דלף של נוזל שדרה.