שליטה בכאב לאחר ניתוח

כאב מלווה כל פעולה פולשנית או ניתוח. מעבר לאי הנוחות והסבל הפיזי והנפשי לחולה, מדובר בתופעה בעלת השלכות שליליות על מערכות שונות בגוף.

-          כאב לאחר ניתוחי בטן עליונה או חזה מגביל את הנשימה ומעלה את הסיכון לתמט ריאה ולסיבוכים נשימתיים כגון דלקת ריאות.

-          כאב מכל סוג מעלה קצב הלב, לחץ הדם ואת תצרוכת החמצן הלבבית ובכך מעלה את הסיכון לאיסכמיה לבבית והתקף לב.

-          כאב גורם להצרות כלי דם פריפרים ובכך פוגע באספקת הדם לפצע הניתוחי ועלול לפגום בריפוי הפצע.

-          תגובת הסטרס הנלווית לכאב יוצרת השפעות מדכאות על תפקוד המעי ופוגעת בתפקוד מערכת החיסון.

-          כאב גם מגביל תנועה ושינוע של החולה ובכך פוגע בקצב ההחלמה למשל לאחר ניתוחים אורטופדים המצריכים הפעלה של הגפה.

-          הכאב מגביר את תחושת החרדה וחוסר שביעות הרצון של החולה.

אחד מתפקידיו המרכזיים של המרדים הוא שליטה בכאב חריף שלאחר הניתוח. הטיפול מתחיל עוד בשלב ההערכה הטרום ניתוחית, אז יעריך המרדים את האופציות העומדות בפניו בהקשר הטיפול בכאב אל מול הבעיות הרפואיות הקיימות של החולה וסוג הכאב הצפוי מהניתוח.
המונח pre-emptive analgesia מתייחס לצורך למנוע כאב מראש תוך שימוש בכל האמצעים עוד במהלך הניתוח ובאופן מתמשך אל התקופה הפוסטאופרטיבית, לצורך השגת אפקט מיטבי של שיכוך כאב.

הטיפול העכשווי בכאב מתבסס על גישה רב תחומית (מולטי-מודלית)-כלומר שימוש בתרופות מקבוצות שונות (בעלת מנגנון פעולה שונה) ובשילובים עם חסמים עצביים.

האופציות השונות לשיכוך כאב כוללות:

חסמים עצביים

-חסם עצבי היקפי (פריפרי) מתמשך (הזרקה באמצעות קטטר הנותר בקרבת פקעת העצבים הרלוונטית). חסם עצבי פריפרי פועל ברמת העצבים הפריפרים המוליכים כאב מהאתר הפגוע. חומרי הרדמה מקומית עם או בלי תוספים עובדים מקומית על העצבים הרלוונטים.

קרא/י עוד על חסמים עצביים היקפיים.

-חסם עצבי נויראקסיאלי בשילוב עם חומרים נרקוטים נויראקסיאלים (הזרקה מתמשכת או לפרקים של חומרי הרדמה מקומית ו/או חומרים נרקוטים דרך קטטר, למשל בחלל האפידורלי).

קרא/י עוד על חסמים עצביים נויראקסיאלים.

חומרים נרקוטים תוך ורידית או תוך שרירית

חומרים נרקוטים הניתנים סיסטמית פועלים לשיכוך כאב ברמת חוט השדרה, ברמת גזע המוח, ברמת גרעיני התלאמוס וגם בקליפת המוח. ישנן מגוון צורות למתן סיסטמי של חומרים נרקוטים וקיימים מגוון חומרים נרקוטים השונים ברמת הפוטנטיות שלהם, במהירות פעולתם, משך פעולתם ופרופיל תופעות הלוואי שלהם.

לפירוט החומרים הנרקוטים הנפוצים ראה/י "תרופות בשימוש המרדים".

דרכי מתן של חומרים נרקוטים כוללות-

-מתן בבולוסים תוך ורידית או תוך שרירית- מנות הניתנות ע"י הצוות המטפל על פי צורך או דרישה.

-מתן מתמשך תוך ורידי עם או בלי PCA (patient controlled analgesia)-PCA הוא מזרק אוטומטי המזליף חומרים נרקוטים תוך ורידית בקצב קבוע מראש ובנוסף מסוגל לתת בולוסים של חומר במינון קבוע מראש ובמרווחים קבועים מראש, לפי דרישת החולה, ע"י לחיצה על כפתור המצוי בקרבת החולה.

חומרים אחרים תוך ורידית או במתן אלטרנטיבי

-טראמאל (Tramal) תוך ורידי-אגוניסט אופיואידי עם פעילות סרוטונרגית.

-NSAIDS (non steroidal anti-inflammatory drugs) תוך ורידיים או תוך שריריים.

-אקמול (acetaminophen) תוך ורידי.

-אופטלגין תוך ורידי.

-אקמול בנר רקטלי (משמש בעיקר בילדים ותינוקות).

כל טכניקה או תרופה טומנת בחובה יתרונות וחסרונות והמרדים תופר את הטיפול האנלגטי (משכך הכאב) על פי מאפייני החולה, הפרוצדורה והפרופיל הבטיחותי של הטיפולים השונים.

קרא/י עוד על תרופות בשימוש המרדים. 

בתום השהות בהתאוששות יועבר החולה למחלקה ובהמשך יועבר מתרופות תוך ורידיות או תוך שריריות לתרופות משככות כאב הניטלות בבליעה. בשלב זה מומלץ לשלב מתן המשכי של תרופות בעלות השפעה ארוכת טווח לכאב הרקע (background pain), עם תרופות קצרות טווח ומהירות לכאב מתפרץ (breakthrough pain) הניתנות לפי הצורך.

שתף...