מחלות רקע והרדמה בילדים - מחלות מערכת העצבים

מחלות מערכת העצבים

פרכוסים/אפילפסיה- convulsions/epilepsy

הטיפול ההרדמתי בילדים הסובלים מפרכוסים מצריך ידע בתרופות אנטי-פרכוסיות, תזמון המתן שלהן והאינטראקציות הבינ-תרופתיות עם תרופות ההרדמה. הסטרס של הניתוח וההרדמה עלול להוריד את הסף לפרכוס ויש להמשיך במתן תרופות אנטיפרכוסיות סביב הניתוח תוך צמצום ככל שניתן הפרעות במתן התרופות. ניתוחים מסויימים לא מאפשרים המשך מתן פומי (דרך הפה) של התרופות האנטי-פרכוסיות הקבועות ונדרש, בייעוץ הנוירולוג המטפל, לעבור לטיפול תוך ורידי באותה תרופה או בתרופות חלופיות. יש לציין שרוב התרופות האנטי-פרכוסיות נותרות זמן יחסית ממושך בדם ולכן במקרים מסוימים ניתן להמשיך את הטיפול בלילה שלאחר הניתוח או למחרת הניתוח. במקרים מסוימים יש צורך לבדוק את רמת התרופה לפני ההרדמה ולאחריה על מנת להתאים את המינון סביב הניתוח.
חומרי הרדמה מסויימים משרים פרכוסים (מתוהקסיטל, פטידין) ויש להמנע מהם. תרופות הרדמה אחרות משרות פעילות דמויית פרכוסים (קלונוס). כל תרופות ההרדמה הן אנטי-פרכוסיות במינונים שמשרים אבדן הכרה.

שיתוק מוחין- Cerebral palsy-CP

ספקטרום של הפרעות נוירולוגיות מוטוריות שיכולות להיות מלוות בהפרעות פרכוסיות או הפרעות קוגניטיביות. הגורם לשיתוק מוחין הינו נזק מוחי במהלך ההריון או לאחר הלידה. יש טווח רחב של סימפטומים החל בספסטיות (קשיון) שרירית והפרעה בתנועה, שינויים בצורת הגפיים (דהפורמציות), עיכוב התפתחותי והפרעות קוגניטיביות. הילדים הללו סובלים לעיתים קרובות בהפרעות בבליעה והזנה, רפלוקס גסטרו-אסופגיאלי ואספירציות ולכן עלולים להיות בתת תזונה. הפרוצדורות הכירורגיות הרלוונטיות במקרים הללו כוללות ניתוחים כירורגים לתיקון דהפורמציות של גפיים, ניתוח לתיקון רפלוקס גסטרו-אסופגיאלי, פרוצדורות דנטליות וגסטרוסטומיה להזנה.
התקשורת עם הילדים יכולה להיות בעייתית והם עלולים להיות מפוחדים בשל נסיונות עבר קשים. הכנסת קטטר ורידי פריפרי עלולה להיות קשה בילדים הללו. סיכון לאספירציה מצריך ביצוע הרדמה ואבטוח נתיב האויר באופן שיפחית את הסיכון. השכבת החולים צריכה להיות זהירה עם דגש על ריפוד נקודות לחץ בדפורמציות הגפיים. הסיכון להיפותרמיה (תת חום גוף) מוגבר בחולים הללו מאחר ומרכז וויסות החום שלהם מופרע ויש לנקוט באמצעי חימום.
אספירציות ודלקות ריאה קודמות בנוסף לדחף נשימתי מופחת והפרעה במנגנון השיעול עלולים ליצור מצב של אי ספיקה נשימתית, להקשות על הגמילה מהנשמה לאחר הניתוח ולהצריך המשך תמיכה נשימתית במהלך ההתאוששות.
הערכת רמת הכאב קשה בחולים הללו ויש צורך בהכוונת ההורים להתאמת הטיפול נוגד הכאב.