הרדמה לניתוחים אורטופדים-אגן

האגן מורכב משילוב מספר עצמות- ה-Sacrum, ושני Innominate bones, שכל אחד מהם מורכב מעצמות ה- Ilium, Ischium, Pubis. שילוב העצמות הללו יוצר את  טבעת האגן (Pelvic ring). שברי אגן נוצרים בד"כ מחבלה קשה (בעיקר תאונות דרכים, נפילה מגובה). בגילאים המתקדמים שברי אגן יתכנו גם מחבלות קלות יותר, עקב הירידה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס).
שברי האגן מסווגים לפי מנגנון הפגיעה, מיקום השבר, מעורבות מפרקית (מפרק סאקרו-איליאקי, האצטבולום), וכן על פי היותם יציבים או לא יציבים (וורטיקלית ורוטציונלית).
הטיפול בשברי אגן משתנה ממנוחה בלבד, פיזיותרפיה, מתיחת גפה, קיבוע חיצוני (החדרת מספר פינים לעצמות האגן וייצובם ע"י מוטות מתכת חיצוניים) או קיבוע פנימי. סוג הטיפול נקבע על פי מאפייני החולה, מנגנון הפגיעה, סוג השבר ומאפייניו, וכן מצבו ההמודינמי של החולה ופגיעות נלוות. יש לציין ששבר באגן מלווה לעיתים קרובות בפגיעות נוספות באיברים פנימיים (כולל מערכת השתן, המעי, כלי דם, עצבים, וכן איברים מרוחקים כמו חבלות ראש, חזה וכו') ואבדן דם, ועל כן מצריך בירור דימותי מקיף. מסיבה זו שיעור התמותה בשברים אלה (וכתוצאה גם מפגיעות נוספות) עלול להגיע עד לכ-50%.

קיבוע פנימי לשברי אגן- ORIF (open reduction and internal fixation) of Pelvis and Acetabulum

התוויות-שבר אגן לא יציב, פגיעה באצטבולום או במפרק הסאקרו-איליאקי.

הניתוח-חשיפת השבר, רדוקציה (הבאת שני חלקי השבר למנח אופטימלי), וקיבוע באמצעות פלטות מתכת וברגים.

מנח-Supine (על הגב) או prone (על הבטן), בהתאם למיקום השבר.

סוג הרדמה-לרוב הרדמה כללית . אמצעי ניטור נוספים מעבר לאמצעים הסטנדרטים (למשל קטטר עורקי להערה המשכית של לחץ הדם) נגזרים ממצבו ההמודינמי של החולה, פגיעות נוספות, ומחלות רקע. סיכון לאבדן דם רב מצריך הערכות המרדים ע"י החדרת קטטרים ורידיים עבים למתן נוזלים ושימוש באמצעים לחימום מוצרי דם ומתן נוזלים בלחץ.

טיפול בכאב פוסטאופרטיבי-שיכוך כאב אפידורלי מהווה אופציה. אפשרות נוספת – PCA (Patient controlled analgesia), או שילוב חומרים משככי כאבים נרקוטים ושאינם נרקוטים.

סיבוכים-דימום, זיהום, פגיעה במבנים סמוכים כגון מעי, שלפוחית השתן, כלי דם וכו', כשל איחוי או הגבלה בתנועה.
סיבוכי הרדמה כללית וסיבוכי המנח.